טיול במדריד, כריסטמס 2024 – להנות עם המלך והמלכה, והילדים
הטיול במדריד, הו הטיול במדריד. לא סתם כתבנו על הטיול הזה חצי שנה אחרי. התקופה הזו – תוך כדי מלחמה, בין מערכה למערכה, היא תקופה קשה. אנו מייחלים לשובם של כל החטופים במהרה ומקווים שכשתקראו את השורות האלה, הכל כבר יהיה מאחורינו. ליבנו עם המשפחות השכולות וכל מי שנפגע בצורה כזו או אחרת מהמלחמה הארוכה הזו. לתכנן ולטייל (ולחלום), וכל מה שנעים בעצם מרגיש מוזר בתקופה הזו. אבל הוא גם מספק את האסקפיזם הדרוש ונותן כוח להמשיך הלאה.
הרעיון לטיול במדריד נולד כחצי שנה לאחר השבעה באוקטובר. אז עלתה אצלנו ההבנה שלצד החוויות הקשות ובמקביל לפעילות המחאה והאקטיביזם שלנו, יש מקום גם לטייל. יש מקום לפעילויות שמכניסות אוויר לריאות וטוענות את המצברים. אז העזנו לחלום על טיול בתקופה שהיא רגע לפני הכריסטמס באירופה.
למה מדריד?
מדריד נחשבת לעיר בטוחה עבור ישראלים, ידידותית מאד לילדים, יפה, נקייה, מרושתת תחבורתית ונוחה להליכה. צריך יותר מזה? כן. לצליאקים (מאיה ונווה) מדריד היא גן עדן אמיתי. מדריד מאפשרת רמת חיים טובה מאוד למשפחה המטיילת. בהשוואה לבירות אירופה הגדולות (כמו לונדון, פריז, אמסטרדם), ומדריד היא בהחלט כזאת – היא זולה מהן ומציעה חוויה דומה.
וכמה מילים לגבי הטיסה. מדריד היא יעד מערבי מרוחק באירופה אבל חברת אייר אירופה שהיא חברה ספרדית מציעה טיסות ישירות במחירים נוחים יחסית. בונוס קטן הוא צי המטוסים שלה שהוא חדש ומבוסס על הדרימליינר, אז חווית הטיסה, למי שזה משנה, היא טובה.
לטייל בדצמבר באירופה
טוב, קר יחסית. אבל במדריד משמעותית קר פחות מאירופה. בלילה המעלות יורדות קרוב ל-0 ובמהלך היום מטפסות ל-10. לא עניין שלבוש מתאים לא יפתור. מעבר למזג האוויר, בשבועות שלפני חג המולד מתקשטת העיר – וזה מקסים. עצי אשוח מקושטים, אורות יפהפיים ברחובות, אווירה חגיגית ממש. היתרון בנסיעה לפני החג עצמו היא שאפשר להנות מאווירת החג מבלי להיקלע לעומס של תיירות מקומית וריבוי מקומות סגורים.
הטיול שכמעט ולא קרה
אז כמו כל דבר בתקופה הזו, גם הטיול הזה כמעט לא קרה. כרטיסי הטיסה שקנינו עדיין היו בתוקף אפילו כששאר החברות התחילו לבטל טיסות בסיטונאות. אממה, שלושה שבועות לפני הטיסה, הייתה נפילה בנתב”ג וזה היה תחילתו של הסוף (או כך לפחות חשבנו). הכרטיס “הלוך” שלנו בוטל, מה שהלכה למעשה גרר ביטול של שתי הטיסות.
חשבנו שהטיול אבוד. אבל אז נכנסה הפסקת אש (זמנית), שלושה שבועות לפני הטיסה המקורית. חברת התעופה לא החזירה את הטיסה המקורית והחליטה לטוס יומיים אחרי. קצת גמישות מחשבתית, עדכון של ימי החופש בעבודה – הצלחנו לסגור מחדש את הטיול בתזוזה של יומיים ובקיצור של יום אחד במשך הכולל. נאלצנו גם למצוא דירה חדשה, מה שהצדיק את הפרמיה של ה-Free cancellation.
אנחנו אוהבים דירות, בייחוד עם ילדים קטנים. זה מספק להם מרחב לפרוק אנרגיות ולשחק, ולא פחות חשוב – מטבח שאפשר לבשל בו ארוחות בוקר/ערב. במדריד ישנו בדירה ממש חמודה בשכונת Chueca. היא ענתה על כל הצרכים שלנו: חדר שינה נפרד לילדים, מכונת כביסה, מטבח מאובזר, שכונה מגניבה, מרחק קצר ממסעדות ותחבורה ציבורית טובה (במקרה הזה מטרו) וכדומה.
יום 1 // הגעה מאוחרת לעיר המוארת
הגענו למדריד בשעת ערב מאוחרת. בייחוד עם ילדים, אנחנו ממליצים להזמין מראש נהג שיחכה בשער היציאה מהטרמינל. אנחנו עושים שימוש באפליקציה בשם Welcome Pickups והיא פעילה במרבית מדינות אירופה (ואולי גם מעבר לה). הממשק נוח מאוד ומניסיוננו השירות בפועל – מצוין! היא אמנם מעט יקרה יותר מהמתחרות, אבל לדעתנו שווה את הפרמיה ויש גם קופונים מעת לעת. תוך כדי הנסיעה, הילדים כבר הספיקו להירדם ולפספס את האורות לכבוד החג. לא נורא. הגענו לדירה שהזמנו מראש, השכבנו את הילדים שהתעוררו בזמן המעבר, ומאיה רצה לקניית בזק ב-Carefour Express הקרוב, רגע לפני שנסגר.
יום 2 // ארמון ריאל ופלאזה מאיור
ארוחת בוקר של קורנפלקס ויוגורט בדירה, הילדים מבסוטים, ופתחנו את הבוקר בבית קפה שכונתי. כאן צריך להסביר. קפה נלקח ברצינות תהומית אצלנו, אנחנו מאלה שקונים בבית קלייה מקומית, טוחנים בבית וכדומה. עבור דור טיול בחו”ל הוא הזדמנות לחקור את בתי הקפה המעניינים, או במלים אחרות, בתי קפה “גל שלישי”. במקרה זה, הגענו ל-Osom לקפה איכותי של בוקר, הילדים נשנשו אלפחור(ס) ענק והשתדלו להעסיק את עצמם. מסביבנו ישבו ספרדים צעירים וסטודנטים זרים, ובזווית העין ראינו בעיקר בריושים ומנות אבוקדו.
התחנה הבאה – פאלאצו ריאל. בדרך לתחנת המטרו הקרובה, נווה גילה את החנויות המקושטות לכריסטמס, ואת ה”בלן” (Belén) בספרד, קיצור של “בית לחם”. מדובר בהמחזה ויזואלית של רגע לידת ישו – בדרך כלל נוף כפרי של בית לחם עם דמויות אופייניות כגון רועים וחיות משק, ודמויות מסורתיות כגון את ישו התינוק, הוריו מרים ויוסף, שלושת המלכים החכמים, מלאכים ועוד. מדובר במסורת פופולרית, ואפשר למצוא בלנים רבים בבתים, במרכזי ערים, בשווקים, ואפילו הוא מהווה נושא לתחרויות. הנסיעה במטרו היא נוחה ויעילה, אך לא כל התחנות נגישות לאלו שמטיילים עם עגלות. אנחנו רכשנו כרטיסייה של 10 נסיעות מראש (וגם כרטיס פלסטיק בעלות זניחה). עבור מי שלא בטוח שיעשה שימוש בכל יום במטרו, מצאנו שזו האפשרות הזולה ביותר.
פאלאצו ריאל הוא הארמון המלכותי של מדריד ושל משפחת המלוכה. כן, כן, בספרד יש מלך. מרבית השימוש בו הוא לטקסים ואירוח רשמי ולא למגורים. הוא מונה מעל ל-3,400 חדרים, בנוי על חורבות של מבצר ימי-ביניימי עתיק ומשקיף מהגבעה שלו על נוף מרשים ביותר.
בחדרי הארמון ובסלוני האירוח המרשימים ניתן להתרשם מפסלים וציורים של אומנים חשובים כגון גויה וקרוואג’ו, ספרים, בגדים מלכותיים, וחפצים מלכותיים מאוסף הארמון. בכל חדר כמובן מלבד המוצגים גם נברשות ענק מרשימות שאפילו הילדים לא נשארו אדישים למראן. הסיבוב בארמון יכול להיות קצר או ארוך – תלוי בכם. מרבית העניין הוא סביב האמנות וציורי הקיר, הריהוט העתיק, המפואר והמרשים, הארכיטקטורה כמובן, ופנינה ייחודית לא שגרתית בדמות שולחן אוכל מלכותי, ארוך וערוך – ממש כמו ב”יפה והחיה” של דיסני. לאחר הביקור בארמון החלטנו לעשות עצירה יזומה בגינת משחקים סמוכה והילדים נהנו ממשחק דמיוני וטיפוס במתקנים שהוצבו בגינת החול מול הארמון.
משם חיפשנו את ארוחת הצהריים שלנו. התכנון היה לאכול בשוק אוכל מקורה – San Miguel – אבל הצליאק של נווה והעומס שהיה בשוק, שלח אותנו לחפש ספונטנית מקום אחר. מצאנו את עצמנו במסעדה מקסיקנית עם מספר סניפים בשם La Mordida שסיפקה מנוחה בשולחן מרווח ותפריט רחב ללא גלוטן. הארוחה הייתה בינונית מינוס באיכותה, אולי זהו מחיר הספונטניות.
פלאזה מאיור היא הכיכר המרכזית, הגדולה והמרשימה ביותר במדריד. צורתה מלבן והיא מוקפת בניינים אחידים בעלי שלוש קומות בצבע טרה-קוטה מהמם. במרכז הככר מוצב פסל של המלך פליפה ה-III שבימי שלטונו במאה ה-17 הושלמה בניית הכיכר. בעבר היא שימשה אזור התכנסות על רקע אירועים משמעותיים, שווקים חגיגיים, מופעי שוורים, הוצאות להורג, טקסים מלכותיים ועוד.
בביקור שלנו הייתה הכיכר באווירת כריסטמס עם דוכנים רבים לממכר צעצועים וקישוטים ברוח החג הקרב. לאכזבתנו רבים מן הדוכנים מכרו צעצועים גנריים תוצרת סין, ממש כאלה שאפשר למצוא בעלי אקפסרס. במרכז הכיכר בלן גדול (כבר אמרנו שיש הרבה). בדרך חזרה לדירה קינחנו בגלידה ב- Heladería Brando המגניבה (יש רשימה מסודרת של טעמים נטולי גלוטן אבל אין גביעים ללא גלוטן).
חזרה לדירה לזמן משחק עבור הילדים, מקלחות וארוחת ערב. מאיה יצאה לסיבוב ברחוב הקניות הידוע Gran Via, הממוקם רבע שעה הליכה מהדירה וכולל את מרבית המותגים שתתעניינו בהם. המחירים לא זולים אבל המבחר גדול. בסיום הסיבוב, מאיה חזרה עם Take Out, לא פחות ממושלם, ממסעדה שכוווווווולה ללא גלוטן -Lalina Bravas y Tapas. וייב מעולה ומגניב, אוכל מקומי מצויין. לא הצלחנו לסיים את כל מה שהזמנו, ובהחלט נשאר לנו טעם של עוד.
יום 3 // אמנות עכשווית, מסעדה יפנית, וינטג’ בשכונת מלסניה
התחלנו את היום בנסיעה ברכבת התחתית למוזיאון העירוני לאמנות עכשווית –Museo Municipal de Arte Contemporáneo – שנמצא בשכונת קונדה דוקה. המוזיאון נמצא בבניין היסטורי מהמאה ה-18 והכניסה אליו חינמית (כמו מוזיאונים רבים ברחבי העיר). בדרך שתינו קפה קטן ומוצלח לדרך בבית קפה מגניב בשם Café Siniestro.
לא תכננו ומזלנו התמזל. אנחנו מנסים לחנך את הילדים לאמנות ותרבות, בלי יותר מידי ביקורתיות, פשוט להתחבר לחושים, לדמיון ולאינטרפציות שנולדות. במקרה הציגה במוזיאון תערוכה יפהפייה של צעצועים מתקופות שונות. נווה התלהב ויחד זיהינו תקופות היסטוריות, סיפורים נחמדים ועוד. המשכנו לתערוכות הקבע של המוזיאון. זכורה לנו במיוחד עבודת ניאון בקומת הכניסה – יש בעיה / אין בעיה. ממש החיים עצמם.
את ארוחת הצהריים החלטנו לאכול במסעדה יפנית שכולה ללא גלוטן (וגם ללא חלב לאלה שמחפשים). מדובר במסעדה שמומלצת בכל בלוג או רשימת מסעדות לל”ג מרחבי העולם. נווה עף על אטריות הראמן ואנחנו זללנו מרק ראמן ומגוון גיוזות. גאיה, לעומתנו, עוד באותו בוקר התלוננה על כאב ראש (ספוילר, היא התחילה מחלה) ולכן היא בילתה את ארוחת הצהריים בשינה בעגלה.
משם המשכנו לשיטוט אחר הצהריים בשכונת מלסאניה (Malasaña), שכונה מגניבה ועתירת חנויות יד-שניה ו-וינטאג’. באופן מפתיע נווה נהנה במיוחד מה שנתן לו מוטיבציה והוא הלך ק”מ על גבי ק”מ. התמזל מזלנו שוב. הוא מצא אביזרים לתחפושות ועוד פריטים מעניינים.
בערב מאיה מצאה את סופרמרקט חלומותיה – Mercadona ענקי עם מבחר עצום של גבינות, נקניקים וחנות דגים מדהימה עם מיקסים טריים ומוכנים לבישול מהיר של דגים ופירות ים. מאז הסופר הפך לתחנת חובה בסוף כל יום. אחרי שהילדים נרדמו ודור סיים סיבוב עצמאי בחנויות וינטאג’ בשכונת הבית (ללא הצלחה מרובה) ישבנו שנינו לארוחת ערב מפנקת בבית עם יין איטלקי מקומי. לה דולצ’ה ויטה.
יום 4 // שיבושים, ריינה סופיה, החלקה על הקרח והיסטוריה מפליימוביל
הבוקר התחיל עקום מאוד אחרי לילה דרמטי של הקאות של גאיה. את שעות הבוקר המקדמות בילינו בלחשב מסלול מחדש, לקנות שמיכה נעימה לעגלה ולאפשר לגאיה ולנו להתאושש מהלילה המתיש. אחרי כמה שעות החלטנו בכל זאת לצאת למוזיאון ריינה סופיה, חמושים באקמול (שגאיה לא רצתה לקחת).
המוזיאון שוכן במבנה היסטורי ששימש בעבר כבית חולים ומשלב בנייה עתיקה ובנייה מודרנית שהתווספה עם השנים. המבנה עצמו מרשים. מאוד מרשים. הוא כולל את מיטב האמנות של המאה ה-20 וה-21 שאפשר למצוא בספרד, כולל עבודות של אמנים כגון פרנסיס בייקון הבריטי ואלברטו ג’קומטי האיטלקי, ואמנים ספרדים בשפע כמו מירו, פיקסו ודאלי. גולת הכותרת במוזיאון היא יצירת המופת של פיקאסו – הגרניקה משנת 1937. שווה ביקור, ואל תתאמצו לעבור בכל החדרים, זה לא באמת אפשרי אלא אם אתם מוכנים לבלות כמה שעות טובות שם.
מחוץ למוזיאון נצצה לה רחבה של החלקה על הקרח, בכל זאת, רגע לפני הכריסטמס. דור החליק להנאתו, גאיה שהרגישה מעט טוב יותר, נתתה הנחיות בעברית איך להחליק על הקרח כמו אלזה. היא התאכזבה מהביצוע. בצד השני של הרחוב הייתה חנות של Flying Tiger, שם קנינו לילדים שתי בובות פרווה בכמה יורו בודדים, מה שהחזיק אותם לעוד כמה שעות עד הפיתוי הבא. עשינו סיבוב בצ’ואקה וחזרנו לדירה.
אחרי מנוחה קלה בדירה, נווה הפתיע ואמר שדווקא יש לו כוח ללכת למוזיאון ההיסטוריה הממוקם במרחק כמה דקות הליכה מהדירה. המוזיאון הפתיע לטובה. מדובר במוזיאון שמציג את ההיסטוריה של העיר דרך מגוון אמצעים חזותיים כמו מפות, ציורים, פסלים, צילומים, מבנים אדריכליים מקרטון וחומרים אחרים ו…. לא פחות מהמחזה של אירועים משמעותיים בהיסטוריה של העיר באמצעות פליימוביל(!!!).
בדרך חזרה לדירה עצרנו לאכול גלידה ב-TÖTO ICE CREAM & COFFEE, גלידריה מהוקצעת הידועה במגוון הטעמים ללא הגלוטן שלה. אחרי שהילדים נרדמו, ירדנו על פיצה מדהימה שהבאנו מסניף סמוך לבית של -Grosso Napoletano אחת המסעדות “ללא גלוטן” הכי ידועות ושוות במדריד (יש גם סניפים בברצלונה, בילבאו, וסביליה), המוניטין- מוצדק בהחלט.
יום 5 // שוק עתיקות וארמדה ספרדית
כחובבים גדולים של שוקי עתיקות ופשפשים, בטבלת תכנון הטיול שובץ שוק העתיקות הגדול של מדריד – El Rastro – הפעיל רק בימי ראשון. יכול להיות שזה הקור ויכול להיות שהוייב שלנו לא היה מתאים בול, אבל משום מה לא עפנו על השוק. מי שעשה שם חיים משוגעים הוא נווה, שקנה בחנות צבאית סיכה של המשטרה הספרדית המלכותית, וכל מיני פליימוביל בחלק של הדוכנים הקטנים לקראת סוף השוק. גם גאיה מצאה לעצמה הפתעות כגון בובה של פומבה שמצאה בחנות וינטג’ בפאתי השוק. סה”כ התאכזבנו מהשוק.
אחרי ביקור בגינת שעשועים יחד עם ילדים מקומיים, אכלנו במסעדה איטלקית ותיקה ומומלצת – Emma & Julia – כמובן שהיה תפריט שלם ללא גלוטן במקביל לתפריט הרגיל. גאיה שהייתה עדיין קצת חולה ישנה מרבית הארוחה ואנחנו יכולנו להנות מהפוגה קלה, יין טוב ופחמימות מנחמות.
אחרי הארוחה המשכנו ברגל לעבר המוזיאון הלאומי הימי של מדריד (El Museo Naval). זה המקום להמליץ על הפודקאסט של יובל מלחי, “היסטוריה לילדים” (כאן הסכתים). בזכותו נווה היה להוט לראות מוזיאון שמוקדש כולו לארמדה הספרדית. המוזיאון הלא גדול ממוקם בסמוך לכיכר סייבלס המרשימה, ומכיל תצוגה של דגמי ספינות עתיקות, כמו גם אוסף מרשים של מפות, ביגוד, ואביזרים כגון כלי נשק ואמצעי ניווט עתיקים שיישלחו אתכם למסע לאחור בזמן. את הדרך חזרה עשינו באוטובוס (הניווט דרך גוגל מפות) ונהננו מערב שקט בדירה לאחר היום העמוס וארוחת ערב מפנקת על טהרת הדגים הטריים והגבינות של ה-Mercadona.
יום 6 // מוזיאון השוורים ושוטטות בסלמנקה
הבוקר התחיל בהליכה קצרה לתחנת רכבת התחתית Chueca הצבעונית, ובביקור בחנות יד שנייה נהדרת בצמוד אליה (מומלצת מאוד לחובבים הז’אנר, ממוקמת ממש ברחבת הכניסה לתחנת המטרו של Chueca). למוזיאון השוורים הגענו די מהר בכדי לגלות שבכדי להיכנס לזירה עצמה צריך לקחת סיור של שעה וחצי באנגלית או בספרדית שממש לא יתאים לילדים. הסתפקנו בכניסה למוזיאון הקטן והחינמי המציג תערוכה מגוונת של מוצגים היסטוריים ואמנותיים שמספקת הצצה למסורת מלחמות השוורים בספרד.
אחרי המוזיאון שוטטנו ברגל דרך Museo Arte Publico, מתחם פסלים המצוי באוויר הפתוח לתוך שכונת סלמנקה היוקרתית המשופעת חנויות יוקרה בסגנון השדרה החמישית. חצינו את השכונה דרך Calle de serrano, עצרנו בחנות הפורצלן הספרדית האלמותית והוותיקה Llardo ואכלנו פרלינים יפהפיים וטעימים (ויקרים) ב-Cacao Sampaka. ארוחת צהריים מאולתרת נערכה ב-Food Court של מתחם הקניות El corte Ingles שכבר היה ערוך לצד המטעמים הרגילים גם לתפריט כריסטמס מיוחד, וקינחנו עם עוגיות מופלאות ב-Chök, מאפייה שכולה ללא גלוטן עם מספר סניפים ברחבי העיר. אחרי משחק בחרבות ומגיני אבירים שהילדים קנו בעיר, סיימנו את הערב עייפים ומרוצים.
יום 7 // יום אחרון בפארק רטירו
יום הטיול האחרון, הוקדש לטיול נינוח ואיטי בפארק המרכזי והגדול ביותר במדריד שנקרא El Parque del Buen Retiro (פארק המנוחה הטובה), הוא נחשב לאתר מורשת עולמי של אונסק”ו. העייפות של שבוע טיול כבר ניכרה בנו וגם הידיעה שמדובר ביום טיול אחרון ומחר כבר טיסה מוקדמת הביתה.
פארק רטירו (בקיצור) נבנה במקור מסביב לארמון הקיט המלכותי בתחילת המאה ה-16, ולאורך השנים הורחבו ונבנו בו מבני שירות, נשתלו בו גנים, נוצר בו אגם מלאכותי ונבנה בו מצפה כוכבים. במהפכה של 1868 הפך לציבורי ונבנו בו פסלים, מזרקות ומבנים חדשים רבים (שכיום משמשים בעיקר כגלריות לאמנות). לשמחתנו, למרות מזג האוויר הקריר, השמש זרחה והאירה את הפארק בתאורה מרהיבה, כך שהרגשנו בתוך חלום. הילדים נשנו מקופסאות הפיקניק שארזנו מבעוד מועד בדירה, ונהנו מטיול קליל וחסר מטרה בין המדשאות הרחבות, הפסלים והאגם.
את הדרך חזרה עשינו לאט, עם עצירות למאפים ולקפה טוב. נפרדים אט אט מהשבוע הנפלא הזה שהתקשינו לאמין שבאמת התאפשר למרות הכל. לקראת הערב ארזנו את מטלטלינו לקראת הטיסה המוקדמת (מאד) מחר בבוקר. ונפרדנו מהדירה אליה הספקנו קצת להיקשר.
ולסיכום… מדריד היא מדריד
הרבה ישראלים מתייחסים לספרד כאל ברצלונה, אבל ספרד היא מדינה ענקית ויש בה גם וגם מכל וכל. מדריד היא עיר מערבית מאוד, קוסמו-פוליטית, נקייה נוחה ומסודרת. הארכיטקטורה מרשימה מאוד, הכל גדול, הכל מפואר. תחושת הביטחון גבוהה מאוד, הנגישות מעולה והתרבות נמצאת בכל פינה. יש כמות מוזיאונים גדולה מאוד (והכניסה לרוב בחינם!), והאוכל מדהים.
מבחינת עלויות, מדריד היא במקום טוב באמצע. לא יקרה כמו לונדון או פריז ולא זולה כמו פראג או בודפשט. אבל היא מציעה המון, ובקלות אפשר לבלות שם שבוע שלם מסביב לשעון. אומרים שחיי הלילה שם הם בין הטובים באירופה, בזכות (או בגלל) הילדים, לא בחנו את הסיפור הזה.
אנחנו מאוד אהבנו, אין לנו ספק שעוד נחזור למדריד. שאלות? תרגישו חופשי לכתוב לנו.