טוסקנה ב-10 ימים עם ילדים: ככה נראה הטיול שלנו

בטוסקנה טיילנו עשרה ימים עם הילדים שהיו בני 1.5 ו-4.5, לראשונה טיול בקאנטרי-סייד ולא רק בעיר, וזה היה – וואו. חזרנו לארץ כמה ימים לפני השבעה באוקטובר 2023. מאז לא כתבנו, לא טיילנו, לא יכולנו לחשוב וליבנו ומחשבותינו נתונים למי שעדיין לא שב ולמי שלא ישוב. החזרה לכתיבה היא עדיין אמביוולנטית – אין אוויר, אבל יש תקווה, כמיהה קטנה כזו, שהמציאות תשתנה, שהשגרה תחזור.

אז חזרנו לכתוב.

למה טוסקנה?

טוסקנה היא אחד האזורים המתויירים בעולם, ולא בכדי. הנוף, ההיסטוריה, האמנות, האוכל, היין… והכל מאוד נוח. היופי הוא, שלמרות שמדובר באזור מתוייר מאוד, הוא לא ממש מרגיש ככה. טוסקנה גובלת באזור לאציו (שם שוכנת רומא) בדרום, במזרח בחבל אומבריה ומצפון באזור אמיליה רומנה (שם נמצאת בולוניה). מרבית המטיילים נוחתים ברומא ומשם מצפינים לטוסקנה, מרחק של כשעתיים נסיעה. את טוסקנה אפשר לחלק בגדול לשני חלקים – צפוני ודרומי, בכל אחד מהם שרשראות של ערים, עיירות וכפרים.

איך לתכנן טיול בטוסקנה ומה חשוב לשים לב? תוכלו לקרוא בפוסט נפרד.

הצעד הראשון – לבחור את הבית

הלינה בטוסקנה מחוץ לערים היא בחוות המציעות לינה (אגרי-תוריסמו אצל האיטלקים) או פשוט לשכור בית פרטי, ויש הרבה יפהפיים כאלה. הדילמה המרכזית היא המיקום של הבית. מפני שטיילנו עם ילדים קטנים חשוב היה לנו למצוא מקום שיהווה בסיס לטיולי הכוכב. הקפדנו על לא יותר משעה ורבע נסיעה לכל יעד בטוסקנה וכך בחרנו ללון באזור הצפוני יותר. וכן, העובדה שהגענו מצפון (ממילאנו) השפיעה גם היא.

רק אחרי בחירת הבית ומיקומו יכולנו בעצם לתכנן את הטיול. תוכלו לקרוא בהרחבה בפוסט אחר בנושא.

הכנה לטיול עם ילדים בטוסקנה

טיול דרכים עם ילדים קטנים, כזה שכולל הרבה מעברים ולא מעט נסיעות יכול להיות מאתגר. כדי להכין אותם לאירוע הזה כתבתנו להם סיפור חברתי שכלל פירוט של המקומות בהם נבקר, המונומנטים המרכזיים ותמונות של הבתים והדירות שבהם נלון לאורך הטיול. הוספנו גם כמה דפי צביעה כדי לחבר אותם לטיול ולהעסיק אותם בזמן המעברים. לזמן הנסיעות ברכב, ארגנו כמה צעצועים שיכולים להתאים לנסיעה וכמובן הכנו מראש כמה פרקים של פודקאסטים שיעבירו את הזמן לצד אוזניות לילדים.

מהלך הטיול – טוסקנה, פירנצה והחיים עצמם

אנחנו אוהבי איטליה באופן כללי ובטוסקנה לא היינו. בתור חובבי אמנות והיסטוריה של אמנות אז שמענו שאין כמו פירנצה. מאחר ופירנצה היא עיר קטנה יחסית שאפשר למצות במספר ימים בודדים החלטנו לשלב בין העיר לבין הכפר. לספוג קודם לכן את האוויר הכפרית והאזור, ולסיים בשלושה ימים בעיר הגדולה פירנצה.

יום 1 / Day I:  טיסה למילאנו, שיבושים בלוז ונסיעה עד בולוניה

נחתנו במילאנו (מצאנו כרטיסים זולים ונוחים יותר ביחס לרומא) מה שגזר עלינו ארבע וחצי שעות של נסיעה ליעד הראשון שלנו – Prato. עקב הנסיעה הארוכה ישנו בדרך בבולוניה (שעוד נחזור אליה ביום מספר 9). עיכובים בטיסה והמתנה לא סבירה של שעתיים בדלפק השכרת הרכב ומצאנו את עצמנו אוכלים ארוחת ערב שהורכבה ממצרכים שהצלחנו לקושש בסניף של קארפור (בגרסת ה-Yellow שלו) על ספסל בטרמינל.

הילדים עברו משם לפיג’מות, ולאחר שקיבלנו את הרכב עם כסא תינוק שנציג החברה לא ידע איך להתקין, יצרנו לדרך של שלוש שעות נסיעה. הגענו סביב חצות לבולוניה, הילדים התעוררו… בשעה שתיים כולם נרדמו. ישנו במלון Best Western Plus Tower Hotel Bologna, מלון שמתאים במיוחד לשינה “על הדרך”. הוא ממוקם בטבעת החיצונית של העיר ואין צורך להיכנס אליה, ארוחת הבוקר מעולה (!) והמחיר זול יחסית לחלופות – 190 אירו ללילה.

יום 2 / Day II: מבולוניה לטוסקנה, תחנה ראשונה Prato

אין כמו לפתוח את היום בסופרמרקט ע-נ-ק. הילדים קמו מוקדם ומבעד לחלון גילינו שיש סניף סופרמרקט עצום בגודלו ממש מול המלון. הילדים התחברו לחוויה ויצאו עם צעצועים זולים לדרך. אנחנו מאוד אוהבים סופרמרקטים, בייחוד בחו”ל, ותמיד כדאי לוודא שאתם עוברים ומצטיידים במה שצריך בייחוד בטיולי דרכים.

התחנה הראשונה בטוסקנה הייתה Prato, העיר השנייה בגודלה באזור והיא בהחלט מציעה נחיתה רכה לתיירים – היא נוחה יחסית לתנועה ומרווחת וקל ל”בלוע” את האתרים המרכזיים בשלוש שעות. חנינו מחוץ לחומות העיר העתיק ונכנסו רגלית. ביקרנו בטירת אבירים מימי הביניים, שם אפשר לצעוד ממש על החומות שלה. היא קטנה וידידותית במיוחד לילדים שאוהבים אבירים ושות’.

לאחר מכן ביקרנו בדואמו (=הקתדלה המרכזית בכל עיר איטלקית) פרי תכנונו של רב האמן דונטלו. היא אכן מיוחדת ומעוטרת בסגנון גותי, שווה להציץ. משם המשכנו לארוחת צהריים במסעדה מקומית שאין משהו מיוחד לכתוב עליה. גשם זלעפות תפס אותנו ביציאה והגענו לאוטו חצי רטובים.

יצאנו לנסיעה קצרה של כחצי שעה לעיירה Signa שתהיה לנו לבית לשבוע הקרוב.

כמה מלים על הבית ששכרנו דרך Airbnb ובעלת הבית. הבית נמצא בשולי העיירה באזור הררי, וכולל שני חדרי שינה במפלס אחד, חצר ענקית והכל טובל בירוק. הוא ממוקם בסמוך לביתה של בעלת הבית – כריסטינה. היא הייתה מקסימה, המליצה, הכווינה ודאגה שהכל יהיה מעולה. גם חודשים אחרי שחזרנו לארץ היא הקפידה לשאול לשלומנו בצל המלחמה.

המפגש עם הבית היה נהדר. עיצוב איטלקי-כפרי טיפוסי, מאובזר היטב (כולל חימום תת-רצפתי ומערכת בקרת לחות!), מגרש כדורסל צמוד, שבילים שיוצאים מהחצר אל היער, חצר ענקית כאמור, בקיצור – תמונות שוות אלף מלים, לא צריך להרחיב, רק להביט. הילדים רצו בדשא, מצאו עגלה ושיחקו בה וגם הגיעו בקצה החצר לבריכת דגי קוי מטופחת.

קישור לבית ב-Airbnb – כאן.

על העיירה עצמה אין הרבה מה לספר. קפצנו לאכול גלידה במרכז המסחרי הסמוך. אי אפשר להסתדר בה ללא רכב, היא די משעממת, אבל היא מהווה בסיס מעולה לטיולי כוכב בשל המיקום האסטרטגי שלה בחלק הצפוני של טוסקנה.

יום 3 / Day III:  לוקה, הו לוקה

לוקה  – Lucca ממוקמת גם היא בצפון טוסקנה והיא אחת הערים היפות ביותר בה. התלבטנו בינה לבין פיזה והמגדל המפורסם שלה, ואנחנו לא מצטערים על הבחירה שלנו. מדובר בעיר מבצר ימי ביניימית מוקפת חומה שבאורח מדהים השתמרה במלואה. המשמעות היא שאתם מסתובבים בעיר ומרגישים כאילו חזרתם 700 שנים לאחור. הארכיטקטורה, הרחובות המרוצפים, הקטנים והצפופים, מגדלי פעמון מהם נשקף נוף בלתי רגיל, בקיצור, הבנתם.

מה עשינו בלוקה היפה?

• הקתדרלה מרכזית Duomo di San Martino – קתדרלה מרשימה ולה מגדל פעמון, שימו לב מצד ימין לכניסה ישנו מבוך חקוק בשיש המתוארך למאה ה-12 או ה-13 ומאז הפך לסימן די מוכר ל…מבוכים.
• פיאצה אמפיתאטרו – ככר מרשימה ביותר, אחתה עתיקות ביותר בכל איטליה המתוארכת למאה הראשונה לספירה. הככר מוקפת בניינים, היא אליפטית מושלמת ומשופעת בבתי קפה ומופעי רחוב מאולתרים.
• שוטטות – העיר כל כך יפה ונעימה, קטנה ונוחה לשיטוט. היא מתויירת, מטבע הדברים, אבל לא בקטע רע. תוכלו למצוא שם חנויות נחמדות של בעלי מלאכה לצד חנויות שיותר באפסקייל.
• Palazzo Pfanner – ארמון עירוני שהיה ועודנו שייך למשפחה של אחד הרופאים העשירים והנדבנים הגדולים של העיר. אחרי סיור בחדרים מסוימים בארמון ובגן רחב הידיים שלו, נווה התאכזב שלא התאפשר לנו לסייר בכל החדרים שבארמון. מבדיקה קצרה במודיעין של הארמון התברר שקרובי המשפחה של אותו רופא עדיין מתגוררים באגפים שונים של הארמון ולכן אינם פתוחים למבקרים. מומלץ ביותר.

מה אכלנו בלוקה היפה?

• Trattoria Pizzeria da Gherardo – נכנסו במקרה, והופתענו לטובה (מה שלא קורה בדרך כלל כשזה במקרה). זו טרטוריה בניחוח של פעם, כאילו רוח הזמן לא נשבה שם מאז שנות ה-70 – השולחן, התאורה, השטיחים, התמונות. זו הייתה אורחה מצוינת, תפריט איטלקי קלאסי והיו גם פתרונות לצליאקים שבינינו.
• I Gelati Di Piero – הגלידריה המפורסמת של העיר שנוסדה על טהרת ה-Gluten Free ואפילו מציעה גלידת יוגורט ללא תוספת סוכר בשביל דור (נדיר נדיר, בלי ממתיקים ובלי סוכר).

יום 4 / Day IV:  סן ג’ימיניאנו והחיפוש הלא מוצלח אחר היקב

אם לוקה הקסימה אותנו בשימור הבלתי רגיל שלה אז סן ג’ימיניאנו מציע שימור מסוג אחר. הפעם מדובר בעיירה קטנה משמעותית, ממש כמה רחובות, אליה צריך לטפס במעלה ההר. לפני שנפרט מה עשינו וראינו שם חשוב להדגיש – יצאנו ממנה ברגשות מעורבים. מצד אחד, היא באמת מיוחדת ומצד שני היא כל כך מתויירת וכל כך קטנה שלרגעים הכל מרגיש מלאכותי ומזויף.

כדי להגיע אליה מטפסים עם האוטו עד לחומות העיר (מאוד תלול!) וחונים בחניונים הלא רבים שמקיפים את החומה. למזלנו מצאנו מקום חניה ולידנו חנה רכב ממנו יצאו זוג מהודר, אנחנו חשבנו שמדובר בחתונה. עקבנו אחריהם לקתדלה Chiesa di Sant’Agostino – חתונה לא הייתה שם, אלא טקס הטבלה. החלטנו להצטרף, חוויה של ממש.

משם המשכנו ל-Palazzo Comunale, ארמון מקומי מלא באומנות גותית, ישו וקדושים אחרים. ההיילייט של המקום הוא ללא ספק מגדל הפעמון שלנו ממנו נשקף נוף מרהיב שלא כדאי לפספס. תאמינו לנו (יש תמונות!) זה לא עוד נוף מאיזה מגדל איפשהו. המינוס הוא שצריך לטפס 230 מדרגות, עם שני ילדים קטנים זה היה מאתגר ומספק כאחד.

את כל הגותיקה הזו איזנו עם ביקור ב-Galleria Continua, גלריה לאמנות עכשווית ונחשפנו ליצירה נהדרת של Carlo Falciano. כשיצאנו משם גילינו שכל המסעדות בסן-ג’ימיניאנו סגורות לסייסטה. האכלנו אתה ילדים במשולשי פיצה באחת הסמטאות, הם נהנו לאכול בישיבה על המדרכה.

התוכנית המקורית הייתה לעבור בדרך חזרה לסיגנה באחד היקבים שבדרך. טוסקנה מלאה ביקבים ידידותיים המציעים תפריטי טעימות יין ותפריטי אוכל מבוססי פארם-טו-טייבל. העניין הוא שנתקלנו בכמה יקבים סגורים, לכן, אם אתם לא מטיילים בהיי-סיזן חשוב להתקשר ולוודא לפני אם פתוח. בתקופה הזו של השנה (ספטמבר-אוקטובר) יקבים רבים נפתחים בתיאום מראש.

כשהצלחנו להגיע ליקב נחשב, גילינו שיש בו אירוע פרטי, הוליווד סטייל, והם הפנו אותנו למסעדה של היקב שממוקמת, איך לא, בתחנת דלק ליד הכביש המהיר. בצער מהול בציפייה, התגלגלנו במורדות הגבעות הירוקות של טוסקנה והגענו למסעדה נטולת חן, אבל…. מעולה. שתינו קיאנטי מ”השורה הראשונה”, ואכלנו פסטה ללא גלוטן עם פטריות כמהין מופלאות.

יום 5 / Day V:  סיינה, אדום בעיניים והפסטה הטובה ביותר שאכלנו עד היום

סיינה ממוקמת במרכז טוסקנה, עיר גדולה, יריבתה ההיסטורית של פירנצה, עיר שבנויה כולה מלבנים אדומות  והמתחרה על כתר בירת האזור מזה אלפי שנים. היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית ע”י אונסק”ו ועד היום היא מהווה מרכז תרבותי ואקדמי חשוב באיטליה.

מה ראינו בסיינה?

• Palazzo Pubblico – בניין העירייה שהוא גם מוזיאון שנבנה במאה ה-13. בית עירייה עם מוזיאון אזרחי שנבנה מלבנים במאה ה-13. שווה ביקור, בייחוד בשל ציורי הפרסקו החילוניים שמעטרים את תקרות המקום. הילדים עפו על ציורי הסוסים, הלוחמים וישבנו לעצירה של כעכים במרפסת, איך לא, מרוצפת לבנים אדומים ושטופת שמש.
• פיאצה דל קמפו – הככר המרכזית ובה מתקיימים מירותי סוסים מהמאה ה-14 ועד היום (פעמיים בשנה).
• הדואמו של סיינה – מחוץ לקתדרלה המרכזית, שהיא מרשימה מאוד ומשלבת סגנון בארוקי עם ימי ביניימי, השתרך תור כאורך הגלות. הזמנו בעודנו בתור כרטיסים באינטרנט, מה שאפשר לנו לעבור לתור של המזמינים מראש. טריק נחמד ויעיל ברוב האתרים המרכזיים באיטליה.
• מזרקה רומית עתיקה מאוד – מקום חמוד שמצריך יציאה (ברגל!) ממרכז העיר. תחילה שימשה לשתייה לאנשים, אח”כ לסוסים ובהמות. היא עובדת עד היום ולפי השמועות היא המזרקה הפעילה העתיקה באיטליה. לא חובה, אם זה לא בדרך שלכם אל/מ.

ומה אכלנו? טוב ששאלתם.

בגלל אופי הזרימה של הטיול לא ידענו מה יהיה העיתוי המתאים לאוכל, ובאופן שלא מתאים למאיה, לא נערכנו מראש והיא הייתה אובססיבית על מסעדה עליה קראה המלצות רבות. כשהגענו למסעדה הם סירבו, לא בנחמדות, היה מלא עד אפס מקום. אחרי תחנונים, סירוב, תחנונים נוספים, ועוד סירוב או שניים, 45 דקות לפני הסגירה התפנה לנו שולחן ב-Osteria il Ghibellin. וזה היה שווה את זה. האוכל היה יוצא מן הכלל וזו הייתה הארוחה הכי מדהימה בכל הטיול. הפסטה ללא גלוטן שלהם הייתה כל כך טובה וטרייה שמאיה סירבה להאמין שמדובר בלל”ג ושאין כאן טעות של המטבח.

בדרך חזרה לסיגנה היו פקקים איומים, אז החלטנו לעצור בעוד פנינת ימי ביניים קטנה (Monteriggioni) ולאכול גלידה במבצר וליד באר עתיקה. לא חובה, אם אין פקקים.

יום 6 / Day VI:  עוזבים את הכפר ונוסעים לפירנצה

לפירנצה מאד לא מומלץ להיכנס עם רכב. חלקים נרחבים אסורים לנסיעה (בדומה לערים היסטוריות אחרות באיטליה). היכן שניתן לנסוע, צפו לרחובות צרים מאוד. מאוד מאוד צרים. הכבישים נשטפים תיירים שחוצים את הכבישים בכל נקודה וכולם נוהגים בעצבנות. אז אל תיכנסו עם רכב לעיר.

מה שאנחנו עשינו הוא להשאיר את הרכב בחניון ייעודי לכמה ימים. כדאי לדעת שככל שהחניון קרוב למרכז ההיסטורי כך גם המחיר עולה. אנחנו מצאנו אחד מרוחק יחסית במחיר סביר, ובכל מקרה רצוי להזמין מקום מראש. ומשם להתנייד במונית ובעיקר ברגל, בכל זאת, פירנצה היא עיר קטנה ועמוסה בנקודות עניין בכל פינה.

מנוע חיפוש לחניונים דרכו הזמנו מראש את החניה – כאן.

פתחנו את הבוהריים ב-Moka Arra, קפה פיורנטיני אמיתי משנת 1949 והמשכנו לסיבוב בין הכיכרות הרחבות והקתדרלות הרבות והמרשימות הפזורות בעיר. המשכנו לארוחת צהרים ב-Trattoria Mario (או ה”אבו חסן של פירנצה”). מדובר מסעדת פועלים איטלקית ותיקה (dal 1953) המארחת מקומיים לצד תיירים בחלל מאורך וצפוף, בסיסי ולא מוקפד. התפריט היומי כתוב בכתב יד באיטלקית בלבד, וכולל מנות בשר לצד תבשילים ומרקים מקומיים. לכל שולחן מוגש לחם חתוך גס (ודי יבש) והקצב מהיר…… האוכל היה נפלא. שם פגשנו לרגע גם את ג’ק דורסי. מסתבר שגם מיליארדרים נשבו בקסם של המקום הזה.

משם שמנו פעמינו לדירה ששכרנו דרך Airbnb, דירה במרכז של המרכז במחיר גבוה יחסית של כ-280 אירו ללילה. נוח מאוד ליציאה רגלית לכל מקום, אבל פחות אותנטי ורועש קצת. ובכל זאת, הדירה הייתה מהממת ושידרה הרבה אותנטיות – ציורי ברוח האמנות האיטלקית, קשתות, פרקט אירופאי קלאסי, מטבח קטן – אחלה דירה! ממש כמה צעדים מהדירה – פיאצה רפובליקה – ובמרכזה קרוסלת סוסים. הכי מתוייר, הכי דביק, אבל הילדים כל כך אהבו אותה שמצאנו את עצמנו יוצאים לרכיבה בכל יום.

אחרי התארגנות קצרה בדירה והצטיידות בסופרמרקט הקרוב, יצאנו לכיוון הגשר הידוע “פונטה וקיו” ממנו נשקפת תצפית חביבה על הנהר ובעיקר מתקיים בו מסחר, תכשיטים ויהלומים, שאומרים שמקורו עוד בימי הביניים.

כבר נהיה מאוחר, הילדים הולכים לישון מוקדם, ובדרך חזרה לדירה עצרנו בגלידה שמדורגת נמוך מאוד בגוגל. מאיה סירבה להיכנס תחילה, אבל המחשבה שזה רק עבור הילדים שכנעה אותה. מה תגידו עלינו? הילדים נהנו, אנחנו פחות. ומלה על גלידריות בפירנצה. יש שוות ויש שוות יותר. אחת מהשוות ביותר הן Venchi, אל תפספסו.

אחרי שהילדים נרדמו דור יצא לגלריה של האקדמיה לראות את “דוד” המקורי של מיכאנג’לו. תחנת חובה, הפסל מאוד מרשים. שימו לב שרצוי מאוד להזמין כרטיס מראש, כן, גם אם השעה 22:00. בכלל למוזיאונים מהמעלה הראשונה בעיר, ויש לא מעט כאלה, כדאי להזמין מקום מראש לפי שעה, עוד מהארץ, אחרת לא תוכלו להיכנס. אנחנו פתחנו את האינטרנט שלושה שבועות לפני הטיול כדי לקנות כרטיסים, ובמקרה של הגלריה ל’אקדמיה כבר לא היו כרטיסים ביום ובשעה שהתאימו לנו.

אחרי שרק אחד מאיתנו חזר מהגלריה (כי לא הזמנו מספיק זמן מראש כרטיסים!), השעה הייתה מאוחרת, סביב 23:00, ומאיה שוטטה בין המסעדות הפתוחות (רוב המטבחים היו סגורים כבר). היא העלתה בחכתה פיצרייה מעולה שמגישה גם פיצות ללא גלוטן. השם לא משהו – “מיסטר פיצה“, הפיצה – משהו משהו.

יום 7 / Day VII:  גלריה אופיצי וגני בובלי (ספויילר – אל תלכו עם ילדים לגני בובלי)

הקדשנו את היום השני בפירנצה לגלריה אופיצי המפורסמת. לא מדובר בגלריה במונחים ישראליים כי אם במוזיאון ע-נ-ק, מבוך של חדרים ומסדרונות עמוסים בפסלים וציורים של מיטב האמנים הרנסאנסיים. אופיצי הוא אחד המוזיאונים לאמנות החשובים ביותר בעולם, והוא מציג יצירות נדירות מבוטיצ’לי, דרך לאונרדו דה וינצ’י וכלה בקראבאג’יו. מרבית היצירות נאספו על ידי משפחת מדיצ’י שהייתה המשפחה העשירה והמשפיעה בפירנצה בפרט ובאיטליה בכלל.

מבנה המוזיאון בעצמו נחשב לפנינה אדריכלית והיסטורית חשובה בפירנצה. המוזיאון אינו מותאם לילדים ולא מהווה תחום עניין עבורם ולכן אנחנו ממליצים להתכונן בהתאם – לתכנן ביקור קצר יחסית של שעתיים גג, ולעקוב אחר השילוט המצוין כדי לאתר את היצירות שתרצו לראות. התור בכניסה ארוך וכולל בידוק בטחוני די קפדני. מומלץ להביא לילדים תעסוקה (דמויות פליימוביל, למשל), ולתווך מראש שתהיה המתנה לפני שנכנסים. לנווה שהיה אז בן 4.5 סיפרנו טרם הביקור אילו עבודות ואמנים אנחנו מצפים לראות והוא בעצמו היה נלהב לחפש אותן במקומות המתאימים, ואף ביקש לראותן מקרוב.

כדי להתאושש מהחוויה הרנאסנסית עצרנו לצהריים ב-Segrano. מדובר במסעדה קלילה ויודעה והכל על טהרת הללא גלוטן. האוכל מצוין מהכריכים העצומים ועד המנות המוקפדות יותר. שווה ביקור, ולא רק לצליאקים.

לאחר שסיימנו זכינו למרד מהילדים שדי נמאס להם להיסחב אחרינו. מה יכול להתאים לילדים יותר מלהיות משוחררים בפארק רחב ידיים ומלא באטרקציות? גני בובלי, זה מה שחשבנו, אבל טעינו. אלה גנים סמוכים לארמון פיטי שהוקמו לכבוד משפחת מדיצ’י. למרבה הצער גילינו שהם ממש לא מותאמים לילדים ובוודאי שלא לעגלות. למרות נתיבים “נגישים לכאורה”, כל השבילים הם בעצם אבני טוף קטנטנות שאי אפשר להפסיק לשקוע בהן. בנוסף, מנהלי האתר לא מעוניינים בהשתקעות של מבקרים שם, אלא רק בטיול לאורך השבילים, כך שאין מדשאה או ספסל שניתן לשבת עליהם, וגם לא צל. בקיצור, דחפנו את העגלה במעלה השביל השוקע, כדי לברוח משם כמה שיותר מהר.

יום 8 / Day VIII: דואומו, ככר מיכאלאנג’לו ושוטטות עירונית

יום אחרון בפירנצה. מודים, קצת התעייפנו מלטייל ברגל ותכננו יום רגוע שכלל סיור קצר בדואומו, ככר מיכאנג’לו ושוטטות חסרת תכלית.

הדואומו של פירנצה הוא המונומנט הידוע והמזוהה ביותר עם העיר. המבנה העצום מרשים ביותר מבחוץ ולא פחות מבפנים, ורואים כמה המכונה התיירותית סביבו משומנת ומיומנת. הוא כולל כמה תתי-אזורים. שימו לב לסוג הכרטיס שתרכשו ולאילו אזורים הוא מאפשר כניסה. אנחנו בחרנו בחלל המרכזי עם כניסה לאזורי הקריפטה – מעין אזורי קבורה תת קרקעיים. לפני הכניסה תאלצו להפקיד תיקים, תהליך שאורך זמן, ואם בהתאם לסוג הכרטיס שבחרתם נקובה שעה ייעודית, קחו זאת בחשבון ותגיעו מספיק זמן לפני. כמה מספיק? חצי שעה לפחות אם מדובר בעונה עמוסה יחסית.

מטבע הדברים ויתרנו על הטיפוס לכיפת המגדל ומאות המדרגות שבדרך, אם אתם עם ילדים תתכוננו להרבה ויתורים כאלה באתרים המרכזיים בטוסקנה. בכל אופן, הדואמו הזה אכן מרשים ואין ספק שיש בו עוצמה אמנותית, אסתטית ודתית יוצאות דופן.

את שארית היום הקדשנו לשוטטות – אנחנו אוהבים להשאיר מספיק זמן ביום האחרון בערים גדולות להשלמת פערים, שופינג ופרידה איטית ונעימה. רגע לפני, טיפסנו (במונית) לככר מיכאנג’לו ממנה נשקף נוף נהדר של העיר והיא מומלצת במיוחד בשעת שקיעה. במרכזה ניצב העתק ברונזה מדויק של הפסל ‘דוד’ (ומכאן שמה של הככר. מה שעלינו במונית, ירדנו ברגל, ואנחנו בהחלט ממליצים לחזור למרכז העיר בהליכה רגלית דרך הרחובות והסמטאות שיורדים מן הכיכר הגבוהה מטה אל העיר, דרך שכונות מגורים שקטות וחנויות בעלי מלאכה, ריהוט עתיק ושריונות אבירים… אכן כך.

מה אכלנו ביום האחרון בפירנצה?

ארוחת צהרים אכלנו  בטרטוריה הנהדרת Da Garibardi. למסעדה יש תפריט רחב מאוד ללא גלוטן, כולל פסטות מיוחדות שקשה למצוא (ללא גלוטן, כן?) כמו רביולי. את היום סגרנו בגלידה המצוינת – Grom – רשת מוכרת בכל איטליה ומומלצת מאוד למי שמחפש טעמים טבעיים ועמוקים.

יום 9 / Day IX: שוב בדרכים, בולוניה אהובתי

היום המלאה האחרון בטיול הוקדש לצמצום מרחקים לקראת הטיסה למחרת שיצאה ממילאנו. המשימה הייתה לא פשוטה – 300 ק”מ ולינה בארמון B&B שמרוחק שעה וחצי משדה התעופה (על הארמון המוזר הזה – בהמשך). זה היה יום רואד טריפ קלאסי.

העצירה הראשונה המתוכננת הייתה ב-Outlet Barberino, קצת אסקפיזם קפיטליסטי בסגנון אמריקאי. המקום מסודר ומאורגן מאוד, כולל אזור הסעדה ומתקנים פה ושם לילדים. אם אתם רוצים שופינג – המקום מעולה והוא נמצא על הדרך בין פירנצה לבולוניה.

העצירה השנייה הייתה בבולוניה. אם אתם זוכרים שם בילינו את הלילה הראשון, דה-פקטו, מבלי להיכנס לעיר עצמה. הפעם נכנסו פנימה והאמת היא שגילינו עיר סטודנטיאלית מדהימה ואין ספק שנחזור אליה מתישהו. האווירה, הקצב, הלוקאליות החזקה – פשוט מושלם.

בבולוניה למרכז ההיסטורי לא ניתן להיכנס עם רכב וצריך לחנות בחניונים ייעודים. שימו לב שגם הדרך לחניון דורשת אישורים מיוחדים, אחרת תקבלו דו”ח מאינספור המצלמות הפזורות באזור. בחניון ביקשנו שיארגנו לנו אישור כזה – וכך היה. לא קיבלנו דוח על עצם ההגעה לאזור.

התוכנית הייתה לאכול, איך לא, ספגטי בולונז, בעיר הולדתו. התחלנו בככר המרכזית המרשימה של העיר, עצרנו במקדונלדס כדי שהילדים יהיו שבעים. עד שסיימנו התאכזבנו לגלות שכל המסעדות סגורות בשעות הצהריים המאוחרות. אפילו המסעדה היחידה שמצאנו – נגמר לה הבולונז של סרוויס הצהריים.

חזרנו עם הזנב בין הרגליים ובטן מקרקרת, השען דפק והיינו צריכים לנסוע עוד כשעתיים עד למלון של הלילה. בלית ברירה עצרנו בתחנת דלק והעברנו את הנסיעה באכילת פיסטוקים עד לעצירה בתחנת אוטוגריל (רשת מסעדות מזון מהיר ידועה). הילדים אכלו נקניקיות, צ’יפס וטילונים, האוטוסטרדה בשעת שקיעה שנשקפה מהגשר הצף שמעל הכביש סיפקה לנו אווירה מיוחדת, ומשם יצאנו לתחנה האחרונה של היום.

הגענו בשעה מאוחרת, מאוחרת מידי, לפאלאצו B&B שלנו. המלון, שהוא בעצם ארמון בגודל בינוני, הוסב לסוג של מלון של שתי קומות והוא כולל חדרים גדולים ומקושטים. רמת התחזוקה נמוכה, המים במקלחת קרים, אין מעלית ויש חדר אוכל גדול עם מקרר ומטבחון שזמין 24/7 לרווחת האורחים. הבעלים חביב מאוד ושמו סטפנו. למי שמחפשת חוויה אותנטית וסוריאליסטית הארמון הזה עשוי להתאים, אבל בואי עם ציפיות נמוכות לרמת הניקיון והפסיליטיז.

למצוא ארוחת ערב בשעה מאוחרת, סביב 22:00, הייתה משימה לא פשוטה. דור נסע לחפש אחר טייק-אווי באמצע שומקום, ואחרי כמה מסעדות סגורות / אי אפשר טייק אוואי / לא מבינים אנגלית, דור מצא מסעדה מקומית וחזר עם כדורי בשר ולזניה גדולת ממדים. האוכל היה טוב, החוויה מיוחדת, אבל היה לנו מזל. כדאי להיערך מראש באזורי הספר האלה, שעל אף שהם לא כל כך קרובים למילאנו, הם יקרים ללינה וזמינים פחות בשעות מאוחרות.

יום 10 / Day X:  השיבה הביתה

קמנו בבוקר לארוחת בוקר גדולה ומפנקת בפאלאצו המשונה. הילדים אכלו כיד המלך. משם יצאנו לדרך לשדה התעופה, ובדרך עצרנו בסופרמרקט ענקי בפאתי מילאנו כדי להצטייד באוכל לטיסה ולחמוק מהאוכל של שדה התעופה, וכמובן… כדי לקנות פרמז’ן ומזכרות אחרונות למשפחה.

הגענו לשדה, החזרנו את הרכב בסמוך לטרמינל שלנו, והתחלנו את המסע הביתה.

אפילוג

טיול כזה עם ילדים דורש הרבה יותר תכנון מאשר טיול עיר סטנדרטי, ובוודאי יותר ממה שנדרש מחופשת “בטן גב”. בחוויה שלנו, זה היה טיול נהדר גם עבורנו וגם עבור הילדים. האיזון בין צורת הטיול האיטית שמותאמת לילדים (סדר היום, מקומות הלינה וכדומה) ובין דברים שמעניינים אותנו ומהנים עבורנו, המבוגרים, היה מצוין.

המאמץ שלנו, לפני ותוך כדי הטיול היה ניכר ודרש כוחות וגמישות. במאזן בין המאמצים שהושקעו ובין ההנאה, נשאר הרבה חשק לעוד!

תמיד מוזמנים לפנות אלינו עם שאלות ודילמות. ועד אז – Arrivederci!